דבר המערכת

דבר המערכת

בגיליון זה של אודות מתפרסמת מסתה של מי-טל נדלר "מהספרות, הכיכרות ושיירות המכוניות הארוכות: על אסטרטגיה סוציאליסטית, ספרות ומחאה". נדלר מתבוננת במהלכיה של הספרות ההגמונית מבית מדרשם של עמוס עוז, א.ב. יהושע ודויד גרוסמן, וכן במהלכים החברתיים והפוליטיים של המחאה בשנת 2011 כמו גם של זו הנוכחית, ומוצאת שהפרקטיקה שלהם דומה; בשני המקרים יוצאות הספרות והמחאה אל מה שמכנה חכים ביי – ה'טאז': מרחבים אוטונומיים ארעיים, בהם, כך על פי נדלר, "ניתן לקיים התנגדויות מקומיות, רגעיות, כהתקוממות שאינה נכנסת ישירות לקרב עם המדינה". ואולם, קובעת נדלר, הן הספרות והן המחאה נדרשות "לנוע מהמרחבים הספורדיים של עשרים השנים האחרונות אל השדרות הרחבות של החברה הישראלית, ולהחזיר-מחדש את הידע שנרכש ב'טאזים' השונים".

מעבר להיבט הפוליטי-האקטואלי, ולו בשל סמיכות הזמנים, קשה ואולי אף אי אפשר לקרוא את המסה של מי-טל נדלר בנפרד מספרה של גליה עוז דבר שמתחפש לאהבה שראה אור בימים אלה. לקראת סופו של הממואר כותבת עוז כך:

"כשאני מספרת מי היה אבא שלי אני מזהה הלם ושיברון לב. דווקא הוא? זה כמו להפיל מונומנט. אבל אנשים מבוגרים יודעים לחיות בעולם מורכב. אחרי ההלם, אפשר לחיות עם השניות והכפילות. כמו יאנוס בעל שתי הפנים במיתולוגיה הרומית, אולי אף צד באישיות הדו-פרצופית של אבא שלי לא מבטל את השני. אני מכירה בזה ששני הפרצופים אותנטיים. הוא היה הרבה דברים עבור הרבה אנשים שונים, ומי שאהב אותו והעריך את הספרות שלו לא בהכרח איבד משהו בגלל העדות שלי" (עמ'107-106)

הניסוח הספרותי העדין והמרובד הזה של גליה עוז, המציג את שני הפנים של האב ככאלה שאולי אינם מוציאים זה את זה אלא מתקיימים זה לצד זה, מופיע בדיוני הספֵרה הציבורית העכשווית כשתי אפשרויות דיכוטומיות דווקא: הראשונה, מחיקה של עמוס עוז או לחילופין של גליה עוז, ואילו השנייה היא האפשרות הליברלית של "המורכבות" ושל ה"גם וגם".

נדמה לנו שהמסה של מי-טל נדלר מציעה אפשרות נוספת שיש בה מעין הצעה לסדר ועל פיה, לפחות בשלב הזה, הוציאה גליה עוז את עמוס עוז מהמרחב ההגמוני אל ה'טאז'. יש לומר ביושר; עוד אין לדעת האם וכיצד יחזיר השיח הספרותי-תרבותי את עמוס עוז אל "השדרות הרחבות של החברה הישראלית" כפי שמנסחת זאת נדלר; ולא רק את עוז האב, אלא גם את גליה עוז עצמה. במובנים רחבים יותר אפשר לומר שכל יציאה מהמרחב ההגמוני אל ה'טאז' לא טוב לה שתישאר בגדר "שערוריה" אלא שתאפשר מחשבה חדשה, ואולי גם סדר חברתי חדש.

המערכת