סעיף 4 (א): שפה

(ציור: רותם רוזנבוים, ״רחצה לילית״. צילום ציור: קרן זלץ)

(מילים: 530)

בהצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי נקבע כי “עברית היא שפת המדינה”. להלן הצעה לשישה סעיפי משנה, שעיקרם פירוט, הרחבה ושכלול של הסעיף הנזכר:

סעיף 4 (א./א.) בהמשך לקביעה כי עברית היא שפת המדינה, יצוין כי סעיף זה נחקק באופן סמלי כמאה שנה לאחר שהסופר הציוני בן העלייה השנייה יוסף חיים ברנר ביקש לייסד את הספרות העברית בארץ ישראל. במאמרו ״הז'אנר הא"י ואביזריהו״ משנת 1911, כתב ברנר כי הסופר העברי בימינו מתבקש ״לעשות על הקורא רושם של אילוזיה, כי ארץ ישראל היא כבר מדינה יהודית קטנה״. יצוין אפוא בספר החוקים כי ארץ ישראל היא אכן מדינה יהודית, וכי אין בכך עוד כל 'אילוזיה', וכן כי העברית היא שפתה הרשמית בכוח ובפועל.

סעיף 4 (א./ב.) – סעיף כאב: יצוין כי במקרים של אי התאמה ייערכו שינויים שיקבעו בחוק בשימושיה של הלשון העברית, לרבות ספרות יפה, לרבות שירה. שינויי שימוש אלה יכונו כאן ולהלן 'שינויים באל"ף-בית'. שינויים אלה אמורים לגבי כל תיקון, ו/או מחיקה, ו/או כתיבה מחדש שיתבצעו בלשון העברית ובנכסי הרוח שלה ברוח החוק.

לדוגמה תקדימית ראו מקרה לאה גולדברג א.ב (כאן ולהלן: מקרה א.ב.ג. גולדברג) – ציטוט מיוחס: ״זה הכאב של שתי המולדות״. להלן תיקון. צ"ל: ״זה הכאב של המולדת האחת ושלה בלבד״. למען הסר ספק: הזכות על הכאב תוגדר בשינויים שיערכו בחוק.

סעיף 4 (א./ג.) – סעיף הקשר: “הקשר ההכרחי בין היחיד והאומה – היא היא הלשון, הלשון שבה הורגל היחיד לחשוב את מחשבתו ולהרגיש את הרגשותיו” (מתוך: זאב ז'בוטינסקי, שפת ההשכלה).

סעיף הקשר (4- א./ג.) יצורף כלשונו כנספח עקרונות לחוק.

סעיף 4 (א./ד.) – סעיף בטחון: למען הסר ספק, יובהר כי לחוק זיקה ישירה לביטחון ישראל. מטרתו לתרום לחישול ולביצור הקשר בין הלשון העברית לבין הדברים שנאמרים בה. סעיף זה נועד אפוא להבטיח את רגש הביטחון בדיבור.

סימוכין אצל ח"נ ביאליק, בשינויים מסוימים: “על מה יש לתמוה? על אותו רגש הביטחון ועל אותה קורת הרוח שמלווים את האדם בדיבורו, כאילו הוא מעביר באמת את מחשבתו או את הרגשתו המובעת על מי מנוחות ודרך גשר של ברזל, והוא אינו משער כלל, עד כמה רופף אותו הגשר של מלים, עד כמה עמוקה ואפלה התהום הפתוחה תחתיו ועד כמה יש ממעשה הנס בכל פסיעה בשלום”. (מתוך: ח"נ ביאליק, “כיסוי וגילוי בלשון”)

סעיף בטחון (4-א./ד.) לא יצורף במתכונת זו לנספח עקרונות. יועבר לסעיף 4-א./ב. (='שינויים באלף בית').

סעיף 4 (א./ה.) – סעיף שאלות ותשובות: בנוסח הנוכחי המופיע בסעיף 4 (א) הנדון, יש משום תשובה לשאלה הנכבדה שניסח בזמנו אליעזר בן יהודה.

להלן לשון השאלה משנת 1879 (ניסן תרל"ט): “ולנו העברים [...] האם לא יאחדנו כולנו רגש אחד, רגש קדוש וטהור, רגש נישא ונשגב להיות כולנו ערֵבים זה בזה? האם לא ממקור אחד חוצבנו, האם לא אמונה אחת לנו? וקורות עמנו מהעבר, האם לא יקרות הנה לכולנו יחד? האם לא נתגאה כולנו באנשי הרוח אשר יצאו מקרבנו לכבוד ולתפארת? ומדוע לא נעשה גם אנו דבר להגן על לאומיותנו לבל תאבד ותיכחד מן הארץ?” (מתוך: אליעזר בן יהודה, "שאלה נכבדה”)

שאלות אלה נותרו עד כה ללא תוקף משפטי, ומכאן ללא אפשרות להכרעה בדין. נוסח החוק הנדון מעביר את האמור לעיל מלשון שאלה ללשון ציווי.

סעיף ג (א./ו.) – סעיף חמלה. הוגש כהסתייגות לחוק: “הספרות מאפשרת להכיר בריבוי. להתקרב למשהו שחומק תמיד מאחדות, להתנסות במשהו לא צפוי, לא מתאים, משהו שאין לו חוקיות, שאי אפשר להסדיר אותו בחוק” (מקור לא ידוע).

ההסתייגות נדחתה.